Open/Close Menu
סיורים ברומא
uniquerome@gmail.com

רקע על מוזיאון הוותיקן

עד שנות 1500′ האוסף היחידי של עתיקות פתוח לפומבי היה בגבעת הקפיטול, מוצא האוסף הזה חוזר אחורה עד האפיפיור סיקסטוס הרביעי, שתרם ברונזה לטרנית לעם הרומי ב1471

הולדת מוזיאון הוותיקן החלה במאה ה-16 עם האפיפיור יוליוס השני לראשונה בתור אוסף פרטי של נסיך והאוסף הראשוני היה שונה לגמרי בטיבו
מקור אוספי הוותיקן בפסל שיש – לאוקואון ובניו, שנתגלה ב-14 בינואר 1506 בכרם ליד בזיליקה די סנטה מריה מג’ורה
במרחצאות החמים של טראיאנו במרכז רומא כיום. האפיפיור רכש את הפסל בהמלצתם של מיכלאנג’לו בואונרוטי וג’וליאנו דה סאנגאלו, וחודש לאחר הרכישה איפשר האפיפיור לצפות בפסל באופן פומבי.

האוסף הראשוני הוצג בחדרי בורג’ה עד שהורה האפיפיור פיוס האחד עשר על הקמת מבנה עבור המוזיאון. המבנה תוכנן על ידי האדריכל לוקה בלטראמי.

כיום מוזיאון הוותיקן הוא מתחם מוזיאוני עצום של אמנות וארכיאולוגיה שמחזיק הוותיקן, ומציג את אוספי הכנסייה הקתולית שנאגרו במרוצת השנים, אורכם של מוזיאוני הוותיקן הוא כ 14.5 קילומטרים ואומרים שאם את/ה מקדיש/ה דקה אחת על כל ציור או פסל יקח לך 4 שנים לעבור על הכל.

אז איך נכנסים ?

הכניסה למוזיאון מתבצעת דרך הכניסה הצפונית מרחוב ויאלה ואטיקנו

חצר בלוודרה – Cortile Belvedere, תוכנן על ידי ברמנטה, יצירה אדריכלית שייחדה את הרנסנס בארמון הוותיקן ברומא, סגנונו ופרטיו מהדהדות בעיצוב החצר, וכמוכן יוצגו גם בכיכרות ותוכניות בנייה וגנים ברחבי כל מערב אירופה במאות הבאות. השטח אחיד, מלבני וסגור ומחבר את ארמון הוותיקן עם Belvedere וילה בסדרה של טרסות המחוברות על ידי מדרגות, ברמנטה מעולם לא זכה לראות את העבודה מושלמת, ולפני סוף המאה ה 16 שונתה ללא תקנה וחולקה לשתי חצרות נפרדות.
כאשר יוליוס השני הפך לאפיפיור בשנת 1503, הוא העביר את האוסף ההולך וגדל שלו של פסלים רומים לוותיקן, אל חצר סגורה שהוא תחם בתוך הבלוודרה. וביניהם את הפסל העתיק של לאוקון ובניו , זמן קצר לאחר שנתגלה ונרכש על ידי יוליוס ב1506. זמן קצר לאחר מכן פסלו של אפולו גם נוסף לאוסף, ומעתה קיבל את השם של אפולו בלוודרה, כמו כן גם הטורסו של הגוף הגברי ההרואי המפורסם של טורסו בלוודרה שהיווה השראה לפסלים ואומנים רבים במרוצת השנים ובמיוחד בשביל מיכלאנג’לו.

יוליוס נתן לברמנטה את העבודה לקשר את ארמון הוותיקן לוילה בלוודרה, העבודה של ברמנטה הונצחה באפרסקו בקסטל סנט אנג’לו, הוא שיטח את המישור באמצעות שורה של מרפסות, המקושרות עם מדרגות סימטריות על הציר המרכזי, לשם יצירת מרחבים אחידים שלא היה שני להם באירופה מבחינת הגודל והארכיטקטורה.

האצטרובל הרומאי מהמאה הראשונה לספירה ממול האכסדרה שעל שמו החצר, במרפסת הכי גבוהה, שפעם היה חלק ממזרקה עתיקה, אצטרובל ברומא העתיקה היה סמל הפריון שכן בתוכו מסתתר פרי האצטרובל – הצנובר.

חלקו התחתון של החצר היה ביתם של חיות האפיפיור. לאו העשירי היה מצעיד את גור הפילים היקר שלו ‘הנו’ עבור קהל מעריצים לראות. ובגלל ההיסטוריה המפוארת של הפיל הוא גם נקבר בחצר הבלוודרה.

בשנת 1990, פסל של שני כדורים קונצנטריים של ארנלדו פומודורו הפסל האיטלקי והוצב במרכז חצר העליון.

.הכדור הפנימי מייצג את כדור הארץ והכדור החיצוני מייצג את הנצרות

גירסאות זהות של הפסל חולקו במוזיאונים שונים בעולם וניתן לראותם במקומות הבאים:
בוותיקן ברומא, טריניטי קולג’ בדבלין, במטה האו”ם בניו יורק, מוזיאון הירשהורן, גן הפסלים בוושינגטון, הסמינר התיאולוגי באינדיאנפוליס, מוזיאון קולומבוס באוהיו, מוזיאון דה יאנג בסן פרנסיסקו מוזיאון לאמנות מודרנית בטהראן, מוזיאון האקון של יפן, ברקלי באוניברסיטת קליפורניה.

מוזאונים וגלריות עיקריים

מוזיאון הוותיקן מתפרש על חלקים רבים מקריית הוותיקן. שני החלקים המרכזיים שלו הם מספר אולמות וחללים ובהם ארמון האפיפיור והמבנים סביב חצר בלוודרה (Cortile del Belvedere), שהותאמו בדיעבד לתצוגת יצירות אמנות, וכן חללים אחרים, שנבנו במהלך המאה ה-20 כחללים מוזיאלים. בנוסף לחללי המוזיאון מאפשר הוותיקן גישה גם לגני הוותיקן. מוזיאון נוסף מצוי בחדר האוצר של בזיליקת פטרוס הקדוש והוא מופעל בניתוק משאר המוזיאונים של הוותיקן.

הקפלה הסיסטינית

הקפלה הסיסטינית היא קפלת תפילה הנמצאת בארמון האפיפיור. הקפלה משמשת את טקס הקונקלווה, התהליך בו נבחר האפיפיור, וידועה בציורי הקיר שיצרו בה אמנים איטלקים בתקופת הרנסאנס, ביניהם ידועים בעיקר הפרסקו על תקרת הקפלה ופרסקו “יום הדין” שצייר מיכלאנג’לו במחצית הראשונה של המאה ה-16.

בקפלה מצויים שני מחזורים של פרסקאות המתארים אירועים מחיי משה ומחייו של ישו. ציורים אלו נעשו בפרק זמן של כ-11 חודשים. מלאכת הציור נמשכה מחודש יולי 1481 עד חודש מאי 1482. בין האמנים שיצרו פרסקאות אלו היו דומניקו גירלנדיו, פייטרו פרוג’ינו, שיצר את “ישו מעניק את מפתחות השמים לפטרוס”, סנדרו בוטיצ’לי המתאר את פרשת קורח. מחזורי פרסקאות אלו ממשיכים את המסורת הנוצרית הרואה בתנ”ך (ה”ברית הישנה”) כרמז מקדים לתיאורים המופיעים בברית החדשה ואת דמותו של משה כרמז מקדים (פרה פיגורציה) לדמותו של ישו. בשתי יצירות אלו הובלטה שאלת הסמכות האלוהית. בעונשו של קורח הבהיר משה כי הסמכות לחוקים ולתקנות נתונה בידיו של האל. סמכות זו הועברה במעמד נתינת המפתחות לפטרוס, שנחשב בנצרות הקאתולית לאפיפיור הראשון.

הפרסקו שעל תקרת הקפלה, שצויר על ידי מיכלאנג’לו בין השנים 1508-1512, נחשב לאחת מיצירת האמנות החשובות בתולדות האמנות המערבית. החלק המרכזי של הפרסקו מורכב מסדרה של תשע ציורים שנושאיהם לקוחים מתוך ספר בראשית. הסצנות השונות מסודרות בתקרה החל מספורי המבול, הממוקמים בכניסה לקפלה, דרך סיפורי אדם הראשון וחוה ועד לתיאורי בריאת העולם, הממוקמים בקרבה אל המזבח של הקפלה. סביב תיאורים אלו מצויים תיאורים של נביאים מן התנ”ך ושל סיבילות, נביאות שחזיונותיהן מופיעים בספרים החיצוניים שחיברו יהודים-הלניסטיים. המסגרת הרעיונית הכוללת של הפרסקו מציגה את הנצרות כמכשיר בעזרתו יוכל האדם להתגבר על ארציותו לעבר רמה רוחנית נשגבת יותר.

פרסקו נוסף – “יום הדין האחרון” – צויר על ידי מיכלאנג’לו בין השנים 1537-1541, והוא מכיל 314 דמויות. במרכז החלק האמצעי מתואר ישו, השופט העליון של יום הדין, בידו השמאלית הוא מורה על הזוכים בחיי עולם ומשלח את קללותיו באלה שדינם נחרץ לייסורי נצח. לצדו מריה. בין הדמויות מתוארת דמותו של ברתולומיאוס הקדוש המחזיק בידו האחת את עורו המוטבע בתווי פניו המעוותים של מיכלאנג’לו ובידו השנייה את המאכלת שבה עונה.

לסיור וירטואלי בקפלה הסיסטינה לחץ על התמונה

חדרי רפאל

ארבעת החדרים הידועים כסטנצה של רפאל היווו חלק מהדירה הממוקמת בקומה השנייה של ארמון האפיפיור, לפי בקשה של יוליוס השני דלה רוברה (האפיפיור בשנים 1503-1513) בשביל מגוריו שלו ושל יורשיו. עיטורי החדרים בוצעו על ידי רפאל ותלמידיו בין השנים 1508 ו 1524.

גלריית הציורים

גלריית הציורים (באיטלקית: Pinacoteca) הוקמה בשנת 1932 על ידי האפיפיור פיוס האחד עשר. לפני הקמת הגלריה שכן אוסף הציורים ב”דירת בורג’ה” (Borgia Apartment) שבארמון האפיפיור. אוסף הגלריה מונה כ-460 ציורים, והיא כוללת 18 חדרי תצוגה.

חלק גדול מן הציורים הועברו אל האוסף מכנסיות קתוליות שונות. אחד המניעים ליצירת הגלריה הייתה הוצאתם הכפויה של יצירות אמנות ממקום הצבתם. ציורים כגון “המדונה מפוליג’ו” (Madonna of Foligno) מאת רפאל נבזזה מכנסיות באיטליה על ידי כוחות צבא נפוליון בשנת 1797 והחוזרו מצרפת רק לאחר שנת 1815.

בין יצירות האמנות הידועות בגלריה ניתן למנות את אוסף ציורי רפאל, “טריפטיך סטפנצ’י” (Stefaneschi Triptych), מאת ג’וטו, “ג’רום הקדוש” מאת לאונרדו דה וינצ’י, “ההורדה מהצלב” מאת קאראווג’ו, וכן ציורים מאת טיציאן, פרה אנג’ליקו, פאולו ורונזה ואחרים.

אוסף האמנות הדתית בת זמננו
אוסף האמנות הדתית בת זמננו (באיטלקית: Collezione Arte Religiosa Moderna) מציג יצירות אמנות מודרניות , החל מן המאה ה-19, של אמנים שונים כגון וינסנט ואן גוך, מארק שגאל, פרנסיס בייקון, פאבלו פיקאסו ואחרים. המוזיאון ממוקם ב-55 חדרים הפזורים במקומות שונים ובהם ב”דירת בורג’ה” בארמון האפיפיור, ובסדרה של חדרים מתחת להקפלה הסיסטינית.

מוזיאון פיו קלמנטינו
מוזיאון פיו קלמנטינו (באיטלקית: Museo Pio-Clementino) נוסד על ידי האפיפיור קלמנס הארבעה עשר בשנת 1771 ב”ארמון בלוודרה” שבארמון הותיקן. במקור הציג המוזיאון אמנות רנסאנס ואמנות עתיקה. כיום מוקדש המוזיאון לפיסול יווני עתיק ופיסול רומי.

הפסל הרומי הראשון בותיקן – פסל של אפולו – הוצב בשנת 1503 על ידי האפיפיור יוליוס השני בחצר חיצונית. בשנת 1506 נוסף לאוסף פסל לאוקואון. במהלך המאה ה-18 הפך האוסף האקלקטי לאוסף ארכיאולוגי, וכלל ממצאים אפיגרפים שונים, עתיקות נוצריות וכן פיסול רומי שנבזז על ידי כוחות צבא נפוליון והוחזרו לאיטליה. בנוסף, בתקופתם של קלמנס הארבעה עשר ופיוס השישי נבנה מחדש ארמון בלוודרה והחצר והותאמו במיוחד להצגת יצירות האמנות השונות.

בין המוצגים הידועים במוזיאון ניתן למנות את “פסיפס המסכות” מוילה אדריאנה, הסרקופגים של הלנה הקדושה וקונסטנטינה – אמו וביתו של קונסטנטין, “אפולו בלוודרה”, פסל אוגוסטוס מפרימה פורטה, גרסה רומית של פסל “אפולו קוטל לטאה”, “טורסו בלוודרה” ועוד.

[עריכה]מוזיאון פיו קריסטיאנו
מוזיאון פיו קריסטיאנו (באיטלקית: Museo Pio Cristiano), המציג עתיקות נוצריות, הוקם בארמון הלטראנו בשנת 1854 על ידי פיוס התשיעי. המוזיאון מציג כתובות וממצאים אפיגרפים אחרים מן התרבות הנוצרית והיהודית המוקדמת. בנוסף, מוצגים במוזיאון ממצאים מן הקטקומבות של רומא, שלא הייתה אפשרות לשמר אותם במקומם המקורי.

בין הממצאים הידועים במוזיאון פסל “הרואה הנאמן” ו”הסרקופג דוגמאטי” מן המאה ה-4 לספירה.

מוזיאון גרגוריאנו אטרוסקו
מוזיאון גרגוריאנו אטרוסקו (באיטלקית: Museo Gregoriano Etrusco) נוסד על ידי האפיפיור גרגוריוס השישה עשר בשנת 1837. למוזיאון תשעה אולמות והוא מציג אמנות יוונית ואטרוסקית הכוללת כלי חרס, סרקופגים, כלי ברונזה וכן את אוסף גוליילמי. בין המוצגים הידועים הם פסל “מארס מטודי”, כלי חרס מאת צייר אכילס, כד אמפורה של הצייר אקיאס (Exekias) המציג את אכילס ואיאס משחקים ועוד.

המוזיאון האתנוגרפי המסיונרי
המוזיאון האתנוגרפי המסיונרי הוא מוזיאון אתנוגרפי נוסד בשנת 1926 על ידי פיוס האחד עשר. עד שנת 1963 הוצב האוסף בארמון הלטראנו. בשנת 1973 הועבר האוסף למבנה חדש. ראשיתו של האוסף בתצוגה האתנוגרפית המסיונרית שנערכה בשנת 1925. כיום מונה האוסף כ-100,000 פריטים מרחבי העולם.

מוזיאון קיאראמונטי
מוזיאון זה הוקם על ידי האפיפיור פיוס השביעי וקרוי על שמו (הקודם לשמו האפיפיורי). המוזיאון מציג מספר רב של סרקופגים ופסלים רומיים כגון פסלו של אוגוסטוס, ופסל אל הנילוס. בגלריה לאפידאריה מוצגים מעל 3,000 לוחות אבן וכתובות, וגלריה זו היא מוזיאון הכתובות הרומיות הגדול בעולם. הגלריה סגורה לקהל, וכניסה אלה מותרת רק לצורכי מחקר.

מוזיאון גרגוריאנו אג’יציו
מוזיאון זה נוסד על ידי האפיפיור גרגוריוס השישה עשר ומציג עתיקות שהתגלו במצרים העתיקה ובהם פפירוסים, מומיות של חיות וספרי מתים.

צירות אמנות ידועות המוצגות במוזיאון

במוזיאון מוצגות מספר יצירות של קאראווג’ו ובהן “קבורת ישו” (1602 – 1603).
הדיקון של הירונימוס מעשה ידי לאונרדו דה וינצ’י.
יצירות של פרה אנג’ליקו, ג’וטו, רפאל, ניקולא פוסן וטיציאן.
כס השיש האדום שהיה מצוי קודם לכן בבזיליקה די סאן ג’ובאני אין לאטרנו.
יצירות של רפאל כגון חדרי רפאל.
הקפלה הסיסטינית.
גלריית המפות המציגה מפות של כל איטליה שנעשו במצוות האפיפיור גרגוריוס השלושה עשר בין השנים 1580 – 1583 על ידי איגנציו דאנטי. גלריה זו, שאורכה 120 מטרים, ממוקמת בצידה המערבי של חצר בלוודרה ובה 40 מפות של איטליה.

מפת הוותיקן לפי קומות

Map copyright PlanetWare.com

Unique Rome Tours - Copyright © 2013
רומא אחרת